משך עשורים, הולנד בכלל ואמסטרדם בפרט, נחשבו ל"יהלום שבכתר" של ההייטק האירופי. השילוב של תשתית דיגיטלית מושלמת, שליטה אבסולוטית של המקומיים בשפה האנגלית, ומדיניות מיסוי מפנקת לזרים (Expat Friendly), הפך את המדינה למגנט לכישרונות.
אבל ב-2026, התמונה הזו נסדקת. הניצחון הדרמטי של חירט וילדרס ומפלגת החירות (PVV) בבחירות, והקמת הקואליציה הימנית שבאה בעקבותיו, סימנו שינוי כיוון חד. הבוחר ההולנדי אמר "די להגירה", אבל המגזר העסקי צועק "אנחנו לא יכולים בלי מהגרים".
כמנכ"לית OctoSource, שמגייסת טאלנטים בכל העולם ומלווה חברות בתהליכי רילוקיישן והקמת צוותים באירופה, אני רואה את ההשפעה בשטח. זה לא רק פוליטיקה – זה P&L (רווח והפסד) של חברות. במאמר הזה ננתח את ההתנגשות החזיתית בין האידיאולוגיה הלאומנית לבין הפרגמטיזם הכלכלי, ומה זה אומר על היכולת שלכם לגייס או לעבוד בהולנד היום.
הפרדוקס ההולנדי: "הולנד קודם", אבל מי יכתוב את הקוד?
הולנד ניצבת בפני משבר דמוגרפי וכלכלי. מצד אחד, משבר דיור חריף ועומס על התשתיות הציבוריות הובילו לרגשות אנטי-הגירה חזקים בציבור. וילדרס רכב על הגל הזה עם הבטחות ל"צונאמי של הגירה" שצריך לעצור.
מצד שני, הכלכלה ההולנדית, ובמיוחד ספינת הדגל שלה – תעשיית הטכנולוגיה – תלויה לחלוטין ב"יבוא" של מוחות. קחו לדוגמה את ASML, חברת הטכנולוגיה הגדולה ביותר באירופה והיצרנית הקריטית ביותר בעולם של מכונות לייצור שבבים. המטה שלה ב-Veldhoven הוא מגדל בבל של מהנדסים. ללא הגירה של מוחות מיומנים (Knowledge Migrants), החברה הזו פשוט תיעצר.
הקונפליקט הזה יצר מצב אבסורדי ב-2026: הממשלה מנסה לסגור את השערים, בעוד שהחברות הגדולות מאיימות לעזוב אם השערים לא יישארו פתוחים לרווחה.
הטבת ה-30% (The 30% Ruling): הסמל למאבק
אם יש סמל אחד למאבק הזה, הוא הטבת המס המפורסמת המכונה "הטבת ה-30%". במשך שנים, עובדים מומחים שהגיעו להולנד קיבלו פטור ממס על 30% מהמשכורת שלהם למשך חמש שנים. זה היה הכלי מס' 1 של מגייסים לשכנע מהנדס תוכנה מבריק מתל אביב, לונדון או בנגלור לעבור לאמסטרדם היקרה.
תחת הלחץ הפוליטי, ההטבה הזו קוצצה בהדרגה. הטיעון הפופוליסטי היה: "למה שזר יקבל הטבת מס שהולנדי לא מקבל?". הטיעון הכלכלי (שההייטק זועק) הוא: "בלי זה, הם לא יבואו. יוקר המחיה באמסטרדם לא מאפשר תחרות מול ברלין או ליסבון ללא ההטבה".
המשמעות למעסיקים: עלות העסקה התייקרה. כדי לשמור על אותו שכר נטו לעובד ברילוקיישן, החברה צריכה כעת לשלם ברוטו גבוה משמעותית. זה הופך את הולנד ליעד פחות אטרקטיבי להקמת מרכזי פיתוח.
המלחמה על הסטודנטים הזרים
חזית נוספת שוילדרס והקואליציה סימנו היא האקדמיה. האוניברסיטאות ההולנדיות (כמו TU Delft ו-Eindhoven) היו חממות לטאלנטים בינלאומיים. סטודנטים הגיעו ללמוד תארים מתקדמים באנגלית, ונשארו לעבוד בתעשייה.
המדיניות החדשה דורשת צמצום דרסטי של מסלולי הלימוד באנגלית ומעבר להולנדית, מתוך רצון להפחית את מספר הסטודנטים הזרים. עבור תעשיית ההייטק, זהו גול עצמי מפואר. הסטודנטים הללו הם ה-Pipeline (צינור ההזנה) של הג'וניורים והחוקרים לעשור הקרוב. חסימתם היא למעשה חניקת עתודת כוח האדם העתידית.
ASML ומבצע "בטהובן"
כדי להבין את גודל המשבר, צריך להסתכל על התגובה של ASML. החברה, שהיא הנכס האסטרטגי החשוב ביותר של כלכלת הולנד, הציבה אולטימטום: אם לא נוכל להביא עובדים, אנחנו נגדל במקום אחר (צרפת, גרמניה, או ארה"ב).
הממשלה הקודמת (רוטה) ניסתה ברגע האחרון להציל את המצב עם תוכנית השקעות בשם "מבצע בטהובן", שנועדה לשפר תשתיות באזור איינדהובן. אך תחת הממשלה הנוכחית, האווירה הציבורית והרגולטורית נותרת עוינת. ב-2026, אנו רואים את התוצאות: חברות רב-לאומיות מקפיאות התרחבות בהולנד ופותחות משרדים ב"מדינות מקלט" באירופה שעדיין מקבלות מהגרים בזרועות פתוחות (כמו ספרד ופורטוגל).
הזווית של OctoSource: מה עושים המעסיקים?
כלקח מהמצב, אנחנו רואים שינוי באסטרטגיית הגיוס של לקוחותינו הפועלים באירופה. אם בעבר הברירת מחדל הייתה "בוא נביא אותם לאמסטרדם", היום האסטרטגיה היא מבוזרת יותר:
- Employer of Record (EOR): במקום לעשות רילוקיישן להולנד (שנהיה יקר ומסובך בירוקרטית), חברות מעסיקות את הטאלנטים במדינת המקור שלהם או במדינות זולות יותר באירופה, דרך פלטפורמות העסקה.
- Hubs אלטרנטיביים: אנו רואים נדידה של משרות מאמסטרדם לערים כמו ברלין, ורשה וברצלונה. ה-DNA שם עדיין גלובלי ופתוח.
- גיוס מקומי אגרסיבי: התחרות על הטאלנט ההולנדי המקומי (שאינו דורש ויזה) הפכה לאכזרית. השכר של מהנדסים הולנדים מקומיים זינק, כי הם המשאב היחיד ש"בטוח" מפני שינויי מדיניות הגירה.
האקלים העסקי: חוסר ודאות הוא האויב
יותר מהחוקים עצמם, הבעיה היא חוסר הוודאות. עסקים שונאים אי-וודאות. כשפוליטיקאי מאיים ב"Nexit" (יציאת הולנד מהאיחוד האירופי - תרחיש קיצוני אך כזה שוילדרס פלירטט איתו בעבר), או משנה רטרואקטיבית חוקי מס, משקיעים זרים לוקחים צעד אחורה.
ב-2026, אמסטרדם היא עדיין עיר מדהימה, והתשתית הטכנולוגית שלה מעולה. אבל ה"וייב" השתנה. מועמד ששוקל רילוקיישן היום שואל את עצמו: "האם אני רצוי שם? האם ישנו לי את הכללים באמצע המשחק?".
סיכום: האם לוותר על הולנד?
לא הייתי ממהרת להספיד את אמסטרדם. התעשייה שם חזקה, שורשית ומקושרת היטב. ההולנדים הם סוחרים פרגמטיים בנשמתם, וישנה הבנה עמוקה שהכלכלה חייבת להמשיך לנוע. סביר להניח שנראה סוג של "הפסקת אש" – החרגות ספציפיות לסקטורים קריטיים (כמו שבבים ו-AI), תוך הקשחה של הגירה בסקטורים אחרים.
אבל עבורכם – מנהלים, מגייסים ומועמדים – המסר הוא ברור: העידן האוטומטי של "רילוקיישן קל להולנד" הסתיים. כל מהלך כזה דורש היום תכנון אסטרטגי, הבנה של חבויות המס החדשות, ובחינה של אלטרנטיבות.
אנחנו ב-OctoSource נמצאים עם היד על הדופק של הרגולציה האירופית. אם אתם מתלבטים אם להקים את הצוות הבא שלכם באמסטרדם או בליסבון – דברו איתנו.